תערוכת אוסף

תערוכה לציון יום השנה לפטירתו של האמן והמורה רפי לביא

בתערוכת "אוסף רפי לביא" מוצג מבחר מתוך 247 עבודות שרפי לביא מסר למשכן לאמנות עין חרוד, ללא תנאים מוקדמים וללא התחייבות לתצוגה. כמו כן, מוצגות בתערוכה עבודות ספורות של רפי לביא עצמו, שנתרמו על-ידו לעין חרוד ב-2003, עוד בטרם עלה בדעתו הרעיון למסור את האוסף. ההעברה למוזיאון התבצעה סמוך לעזיבתו של רפי לביא את דירתו ברחוב יונה הנביא 42, ועשרות ספורות של ציורים, שהותיר בידיו, מצאו מקומם בדירתו החדשה. קבוצה נוספת של עבודות, שנראה היה כי אין להן מקום באוסף המוזיאון, מסר לביא למשמרת לידי בנו כלב, העוסק מזה שנים באיסוף ובתיעוד של עבודות נייר.
רפי לביא קיבל את העבודות מאמנים עמיתים שייצגו מגוון סגנונות ומגמות. למשל, שמואל בק, אוזיאס הופשטטר, אליהו גת, מנשה קדישמן, יגאל תומרקין, ג'ון בייל, לאה ניקל, ציונה שמשי, אורי ליפשיץ, משה קופפרמן, מיכה אולמן, יואב בראל ואמנים רבים נוספים. חלק ניכר מהאוסף התקבל מאמנים שהיו תלמידיו, כגון יאיר גרבוז, מיכל נאמן, תמר גטר, יהודית לוין, נחום טבת, יוכבד ויינפלד, מוטי מזרחי, נורית דוד, מיכל הימן ועוד. יחסיו עם האמנים היו הדדיים, וכל האמנים קבלו בתמורה עבודה משלו, מבלי להתחשב בהכרה שלה זכו, בפורמט או בטכניקה. לעתים הוחלף ציור של רפי לביא ברישום וכן, לא כל האמנים הצעירים שהחליפו עמו עבודות המשיכו בעבודתם כאמנים.
בסך הכולל קיבל רפי לביא מאות ספורות של עבודות ומשמעות הדבר כי מאות ספורות מעבודותיו מצאו את דרכן לבתי-אמנים הפזורים ברחבי הארץ. על ניסיונות של גורמים מסחריים להגביל את אפשרותו לתת מעבודותיו, הגיב לביא בסירוב מוחלט. הוא הדגיש לא אחת, כי לקיומו הוא משתכר כל חייו כמורה וערכן המסחרי של עבודותיו לא יהווה שיקול כלשהו בהכוונת דרך חייו.
רפי לביא יזם תערוכות ואירועים ("עשר פלוס"), אצר תערוכות (גלריה "מסדה"), פרסם ביקורות על תערוכות ("העיר"), ובכל אחד מתחומי עיסוקיו הדגיש כי הוא פועל כאמן וזוהי הפרספקטיבה המסוימת שמתוכה יש לתפוס את משמעות עבודתו. כך גם באשר לאוסף – גם אם היה ללביא אוסף, הוא לא ראה עצמו מעולם כאספן ולא היה בדעתו להפוך לכזה. האוסף משקף את ראיית-עולמו המקדמת תפיסה דינאמית של האמנות – לאמנות ולאמן אין תפקיד אקסלוסיבי או פסיבי במערכת, אלא מקום פעיל, המתקיים מתוך דיאלוג מתמיד עם אמנים אחרים ועם סביבתם. מתוך כך, הוא בחר במודע ליטול חלק פעיל בעיצוב הדגשים במערכת האמנות, שאיננה נחה לרגע על מקומה. בהמשך לתפיסתו זו, יש לראות את האוסף כמאגר פעיל, ולכן גם החליט לביא למסור אותו למוסד שיעשה בו שימוש, למשכן לאמנות עין חרוד. חלק קטן מאוסף זה הוצג בגלריה בוגרשוב ב-1993 באצירת אריאלה אזולאי וב-1999 התפרסם מאמרה, שדן בפרקטיקות של "יחסי החליפין" של רפי לביא. גם בגלריה גורדון הוצג באותה התקופה מבחר מהאוסף. מטבע הדברים, בשל היקפו הרחב יחסית, לא ניתן להציג את האוסף בשלמותו בתערוכה זו. בהמשך, תוצגנה העבודות בתערוכות נוספות ותושאלנה לתצוגה מחוץ למוזיאון. מגמה זו ממשיכה את תפיסתו של רפי לביא המייצגת, וכנראה שלא במקרה, גם את תפיסתו של המשכן לאמנות עין חרוד.