מוינה לירושלים

גרטה וולף קרקאור

מוינה לירושלים

אוצרת: ד"ר סמדר שפי | אוצרת משנה: שלי ליבוביץ' קלאורה

מרץ - 28 ביולי 2018

A-Smadar_030-Custom11
גרטה וולף קרקואר (1890-1970), מן האמניות המשכילות והמצליחות ביותר שהגיעו ארצה טרם קום המדינה, נמחקה כליל מן הזיכרון הקולקטיבי. בתערוכה חדשה המוקדשת ליצירתה במשכן לאמנות עין חרוד מוצגים דיוקנאות וציורי נוף מרשימים באיכותם, המשרטטים מעגלים בווינה של ראשית המאה העשרים ובירושלים המנדטורית. וולף קרקואר – שהייתה, בין השאר, ידידה קרובה של אגון שילה, אשר צייר את דיוקנה פעמים אחדות – נכחה בכל צמתיו של המודרניזם המוקדם. היא ציירה בסגנון מופשט, אך ביכרה לפנות לציור פיגורטיבי. לצד דיוקנאות של המלחין, ארנולד שנברג הווינאי, של הפסיכולוג הנודע, אלפרד אדלר (אבי שיטת אדלר לחינוך), ושל הרקדן, ברוך אגדתי, יוזם העדלאידע בתל אביב, מוצגת גם קבוצה מפתיעה של דיוקנאות נשים ערביות ובדואיות משנות ה-30 של המאה ה-20 וכן בובות מתיאטרון הבובות למבוגרים ולילדים, שהקימה וולף קרקואר באותן שנים. התערוכה מתבוננת בשאלות הנוגעות להגירה, להסתגלות וליחס הדו-ערכי כלפיהן. וולף קרקואר, שהתגייסה ברצון לפרויקטים ציוניים תעמולתיים, הקפידה לבטא תמיד גם את הממד הבלתי הרואי של הקושי, כיוון שבעצמה התמודדה עם זרות מתמדת. עבודותיהם של שלושה אמנים עכשוויים – גסטון צבי איצקוביץ, אנה ים ומריק לכנר – מוצגות בתערוכה לצד עבודותיה של וולף קרקואר. הן מתקשרות לעבודתה בנימי רגישות משותפים, החוצים את כמעט מאה השנים המפרידות בין הגירתם להגירתה. וולף קרקואר הייתה בת זוגו של האדריכל והאמן, לאופולד קרקואר, אמה של פרופ' טרודה דותן, כלת פרס ישראל לארכיאולוגיה, וסבתם של במאי סרטי התעודה, דני דותן, ושל האמן, אורי דותן, שבשנות ה-80 ייסדו את להקת הקליק ואת גלריה תת-רמה בתל אביב.
דילוג לתוכן