החיבור בין ההתיישבות העובדת, התרבות היהודית והאמנות העכשווית יצר במשכן לאמנות עין חרוד אוסף ייחודי שכולל כ-20,000 עבודות של ציור, פיסול, צילום, גרפיקה ויודאיקה. זהו חיבור שמאפשר מבט מאתגר ואלטרנטיבי על ההיסטוריה של האמנות הישראלית, על מקורותיה, על המגמות והכיוונים שאליהם התפתחה, וכפועל יוצא על החברה הישראלית וההיסטוריה המקומית. האוסף המגוון של המשכן גם מאפשר לחשוב מחדש על היהדות במישורים שאינם רק דתיים-אורתודוכסיים, אלא גם פילוסופיים, תרבותיים, חזותיים ופוליטיים.

אוספי המשכן התמקדו בראשיתם בעבודות של אמנים יהודים ובפרטי יודאיקה שהגיעו למשכן מאירופה בזמן מלחמת העולם השנייה, מתוך הבנה שקיימת דחיפות להציל ולשמר את התרבות והאמנות של הקהילות היהודיות שהיו בסכנת הכחדה. לאורך השנים נוספו לאוסף עבודות אמנות ישראלית מראשית המאה ה-20 ועד ימינו, כולל דגש מיוחד על אוסף עשיר של אמני ואמניות הקיבוצים ושל אמניות ואמנים שלא נכללו בזרם המרכזי של האמנות הישראלית.
תערוכה זו מבקשת לבחון את האוספים הללו דרך היחסים, הקשרים והמתחים בין שלוש קטגוריות של עשייה - עבודה, מלאכה ופעולה – כשלוש רגישויות, שלושה עקרונות בסיסיים. בעוד שבתפיסה הקלאסית ובמסורות של המחשבה הפילוסופית והדתית המערבית עיקר תשומת הלב ניתן לחיי העיון (vita contemplative), המודרניות השיבה את המבט לחיי המעשה (vita activa). בספרה "המצב האנושי" טוענת הפילוסופית היהודייה-גרמניה חנה ארנדט שבאמצעות העשייה, ולא העיון, האדם מנתק את עצמו מהיומיומי, החזרתי והתגובתי. ארנדט מחלקת את חיי המעשה לשלוש קטגוריות בסיסיות שהשילוב ביניהן הכרחי לקיום האנושי: עבודה, מלאכה ופעולה. המלאכה מתייחסת למילוי הצרכים הקיומיים של הגוף. היא החיים עצמם והיא אשר מאפשרת את הקיום שלנו. העבודה היא הגשמיות. היא מאפשרת עולם מלאכותי של "דברים" והיא מקיימת את התוצר שנשאר בעולם. העבודה יוצרת חפצים ובונה עולם. הפעולה היא התחום שנוצר רק בחברה האנושית ולאחר ההשתחררות של האדם מן הצרכים. באמצעות הפעולה האדם מנתק את עצמו מהיומיומי, החזרתי והתגובתי. עבור ארנדט, הפעולה נובעת מן הדחף האותנטי ליזום, להתחיל משהו חדש ולהניע תהליכים. משמעותה נעוצה בעצם הביצוע שלה והיא אינה נמדדת לפי הישגיה או מניעיה.

תערוכת הקבע החדשה נבנתה מתוך מחשבה על שלוש הקטגוריות האלה באופן שאינו לינארי, אינו תמטי ואינו כרונולוגי, אלא כזה שמאפשר מפגשים לא צפויים, לעתים אינטואיטיביים, בין עבודות מתקופות, מקומות, זרמים וסגנונות מגוונים – עבודות אמנות מאירופה של המאה ה-19 עם כאלה עכשוויות מישראל, עבודות של אמניות ואמנים מהזרם המרכזי עם כאלה שפעלו בשוליים, יצירות קאנוניות מוכרות עם כאלה ששכבו שנים במחסנים ולא היו חשופות לציבור. באופן זה, היא מאפשרת לייצר הקשרים חדשים בין יצירות מאוספי המוזיאון השונים ולשים זרקור על סיפורו הייחודי של אוסף המשכן לאמנות עין חרוד, ודרכו לנסות להבין משהו על הרגע ההיסטורי הנוכחי וביחס למאורעות התקופה.