ביסודה של התערוכה יציבה רעועה ניצבת חוויה אישית של אורית חופשי, המעוגנת במצב תודעתי עמוק של קיום והישרדות. חומרי העבודה – לוחות עץ, גיליונות נייר גדולים ואבנים – משמשים ליצירת רצף אסוציאציות הנע בין ממשי ומטאפורי, בין אדם וטבע, בין טבע ותרבות. הצבעים של העבודות – שחור, אדום ועץ טבעי – מהדהדים בדרכם ייצוגים של בנייה והתכלות, חורבן וצמיחה מחדש. בנסיבות הריחוק החברתי, ההסתגרות והחרדה מהלא נודע של התקופה האחרונה, מקבלים כל אלה משמעות ותוקף אקטואליים.